פסק-דין בתיק ת"ק 47450-01-12

אין חולק כי התובע היה מבוטחה של הנתבעת בביטוח שערך לדירתו, לתכולתה ולתכשיטים שבה, וזאת למועד הרלוונטי לתובענה.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי בתאריך 20.4.11, נסעו התובע ואשתו לחו"ל ומשחזרו ארצה לאחר כשבוע, הסתבר להם כי דירתם נפרצה במהלך שהותם בחו"ל ונגנבו הימנה פרטי רכוש רבים, לרבות תכשיטים.

כן עולה כי המועד המדוייק שבו נפרצה הדירה אינו ידוע, אולם ביום 26.4.11, הגיע בנם של התובע ואשתו לדירה ומצאה פתוחה, כאשר אי סדר גדול שורר בה.

לטענת התובע, כל הפריטים עליהם דיווח למשטרה אכן נגנבו מהדירה באותה התפרצות או בהמשך לה, כאשר הדירה היתה פתוחה, אך הנתבעת לא פיצתה אותו בגין כל נזקיו.

הנני נותנת אמון מלא בתובע ומקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את טענתו כי בגין אותו מעשה של התפרצות בדירתו נגנבו כל הפריטים לגביהם דיווח כי נגנבו, פריטים המפורטים בדו"ח שהגיש למשטרה, וכפי שצורף לכתב התביעה.

כל זאת, פרט לפריט 32 שבדו"ח הסקר, שסכומו הינו 1,400 ש"ח, שהתובע אישר כי אכן לא הוכח.

הנני דוחה את טענות הנתבעת כי אין לקבל את טענותיו של התובע לעניין הפריטים שנגנבו בקובעי כי טענות אלה של הנתבעת לא הוכחו כלל וכלל.

לא מצאתי כי בממצאי החוקר מטעם הנתבעת היו נתונים בדוקים וחד משמעיים שאפשר לקבוע על פיהם כי התובע שיקר וכלל בפירוט החפצים שנגנבו, פריטים שכלל לא נגנבו הימנו.

לא מצאתי כי הספקות שהעלה החוקר בדו"ח החקירה מטעמו הינם ממשיים עד כדי וודאות ולקביעתי הינם מרוחקים, כלליים וניתנים להסבר, מה עוד שהנתונים שהחוקר מבסס עליהם את תוצאות חקירתו, בכל המתייחס לאפשרויות הכניסה והיציאה של הבי המשותף - אינם נכונים.

נציגת הנתבעת שלחה לביהמ"ש קלטת שנועדה לתעד שיחה של החוקר עם בו של התובע, אך לא ניתן היה לשמוע דבר בקלטת, עקב תקלה בה.

הנני קובעת כי הוכח שמדירתו של התובע נגנבו כל התכשיטים שהיו בה (פרט לפריט 32 שבדו"ח הסקר).

הנני קובעת כי לעניין גניבת התכשיטים, זכאי התובע להחזר הסך של 50,700 ש"ח, כפי שהוערך על ידי השמאי, כאשר בסכום זה לא נכלל כלל הסך של 1,400 ש"ח.

הנני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי להחזר סכום כלשהו בגין התכשיטים שנרכשו על ידו לאחר עריכת הביטוח על ידו ודוחה את טענתו של התובע כי הינו זכאי לתשלום בסך של 8,080 ש"ח, גם בגין התכשיטים החדשים.

במהלך שמיעת הראיות, עלתה מטעם הנתבעת הטענה כאילו הוצע לתובע לקבל שובר בגין יתרת הסכום שהינו טוען כי הוא זכאי לו עבור התכשיטים, אך התובע סירב.

משמע, בטענה זו של הנתבעת יש משום הודאה שלה כי אכן הינה חבה לתובע עוד 15% מהסכום שפוצה בו, אך הוא סירב לקבלו.

יש לציין כי טענה זו - לא בא זכרה בכתב ההגנה, היא לא הוכחה כלל ועלתה לראשונה, כאמור, במהלך שמיעת ההוכחות.

זאת ועוד, ההפרש בין שווי התכשיטים לסכום ששולם לתובע על ידי הנתבעת בגינם, הפרש לו עותר התובע - אינו מהווה 15% מסה"כ שווי התכשיטים שנגנבו.

מכל מקום, יש בטענה זו של הנתבעת משום הודאה בחבותה לתשלום ההפרש ואם התובע לא רצה לקבל שובר לקניית תכשיטים בחנות מסויימת, בטענה כי הדבר אינו אפשרי ככל שענייננו בתכשיטים, הרי שנותרת חבות הנתבעת לתשלום ההפרש.

הנני מקבלת אף את טענת התובע כי הינו זכאי לסך של 800 ש"ח בגין התמונה שנגנבה ולהחזר הסך של 10,000 ש"ח בגין מעיל הפרווה, כאשר קיבלתי, כאמור, כי פריטים אלה אכן נגנבו וכאשר המחירים הנקובים לצידם מקובלים עליי כמשקפים את שוויים והתובע לא קיבל כל פיצוי בגינם.